מרפאת שיניים

אורתודונטיה

כבר בגיל חצי שנה צומחת בדרך-כלל השן הראשונה בפה, ועד גיל שלוש אצל מרבית הילדים כבר צמחו להן כל 20 השיניים הראשוניות (או בשמן הנפוץ יותר"השיניים החלביות"). ככל שאנו גדלים מתחילות לנשור השיניים הראשוניות בהדרגה אחת אחרי השנייה על מנת לאפשר לשיניים הקבועות לפלס את דרכן לחלל הפה.

בגיל 14 בדרך-כלל כבר נמצאות 28 שיניים בפה, ובשלב מאוחר יותר מתווספות 4 שיניים נוספות הידועות בשם "שיני בינה".

צורת הבקיעה לכל השיניים אחידה ולרוב השיניים בוקעות בזוית הנכונה ובמרווח הנכון,אך אצל מספר לא מבוטל של אנשים אין כך הדבר.חלק מהשיניים בוקעות בצורה עקומה או חופפת.אצל אחרים הן בוקעות בצורה מסובבת. ישנם אנשים אשר להם לסת קטנה הגורמת לצפיפות בשיניים ולבקיעה בעמדה לקויה.

קרא עוד

אסתטיקה

ברוז מדיקס לכל בעיית שיניים מורכבת ישנו פיתרון זמין ומיידי: בתוך שלושה ימים תוכלו גם אתם להציג חיוך מושלם, באמצעות ציפוי החזית של שש עד שמונה השיניים הקדמיות בחרסינה Porcelaine Laminate. הטיפול מעניק לשיניים מראה אחיד, ללא רווחים, נקי מכתמים ומשברים קטנים. מדובר בשכבת חרסינה דקיקה שמוצמדת בהדבקה לשן, ללא השחזה או הורדת חומר שן משמעותית.

קרא עוד

טיפולי שורש

טיפול שורש הוא טיפול שגרתי שנעשה בשן שהעששת שבה עברה את האמאיל והדנטין של השן והגיעה למוך השן – הרקמה הפנימית של השן שיש בה כלי דם ועצבים, או כאשר עקב חבלה נחשף מוך השן לזיהום. השלבים העיקריים בטיפול השורש הם: פתיחת השן וסילוק העששת…

קרא עוד

ניתוח חניכיים

חניכיים בריאות: במצב בריאות, השן מוקפת עצם שתומכת בשיניים ואחראית ליציבותן. החניכיים הן שכבה חיצונית ורדרדה של רקמה רכה המכסה את העצם וזה החלק הנראה בחלל הפה.

קרא עוד

פדודונטיה

רפואת שיניים לילדים הוא ענף חשוב ברפואת שיניים וחשוב לציין כי ההתמדה והקניית דפוסי שמירה על בריאות הפה והשיניים אצל ילדים עשויים ללוות אותו במשך שנים רבות ולהשפיע באופן מכריע על מצב השיניים שלו לאורך כל שנות חיו.

בקיעת השיניים: השיניים הראשונות מתחילות לבקוע בערך בגיל 6 חודשים. הראשונות שבוקעות הן השיניים הקידמיות התחתונות. תהליך הבקיעה מסתיים בסביבות גיל שנתיים וחצי בבקיעת השניים הטוחנות. בסך הכל צריכות לבקוע 20 שיניים ראשוניות, עשר בכל לסת.

קרא עוד

השתלת שיניים

הרפואה האסתטית חודרת גם לרפואת השיניים : מגמת האסתטיקה ברפואת שיניים מתבטאת בניסיון לחקות בדייקנות את מראה השיניים הטבעיות והבריאות, הן בצבע, הן בצורה והן בהתאמה המושלמת לפה. באמצעות הפיתוח החדש של הכתרים וגשרים ללא מתכת, גם מי שנאלץ לעבור טיפולי שיחזור שיניים, יכול לחייך חיוך רחב ולחשוף חניכיים בריאות ושיניים בעלות מראה טבעי. מערכת לאבה החדשה שנכנסה לאחרונה לשימוש בישראל לאחר בנוסתה בהצלחה בארה"ב ואירופה, מצליחה לחקות את הטבע וליצור מראה שיניים בריא וטבעי. המערכת פותחה והחברה אף רשמה פטנט על החומר בו משתמשים במערכת זו – זירקוניה מחוזקת- שהינו בהיר וחזק במיוחד, אחת הבעיות הבולטות של הכתרים על בסיס מתכת היא שלאחר מס' שנים, כאשר מתרחשת נסיגת חניכיים, נגלה הצבע המתכתי השחור, וכתרי המתכת יוצרים קורוזיה, המשחירה את החניכיים. לעומת זאת, הכתרים החדשניים שבסיסם עשוי מזרקוניה בגוון השן הטבעית ומצופה בחרסינה, מחקים בדייקנות את צבע השן הטבעית ושקיפותה. בנוסף, לראשונה בכתרי לאבה נעשה שימוש במערכת ממוחשבת אשר מסייעת לטכנאי השיניים לעצב את בסיס הכתר או הגשר, בדיוק והתאמה מושלמת !!

קרא עוד

מרפאת שיניים לילדים

רוזמדיקס עובדת בשיתוף פעולה עם מרפאת שיניים "הצוללת הצהובה" המתמחה בטיפול בילדים קטנים, מבוגרים חרדים ובסרבני טיפול בגישה ייחודית ובאמצעות שימוש בגז צחוק להרגעה, הפחתת חרדה וכאב.

לכניסה לאתר הצוללת הצהובה – לחצו כאן!

קרא עוד

צור קשר

פרטי קשר נוספים


dr-zion@bezeqint.net

מרכז רפואי רוזמדיקס:

מרפאת שיניים:


צוות מרפאת השיניים

דר' ציון בר חנן
המנהל הרפואי של רוז מדיקס

בעל ניסיון רב בטיפולי שיניים, בהשתלות ובשיקום הפה, ברפואת שיניים כללית ורפואת שיניים משולבת בלייזר. חבר פעיל באיגוד המשתילים האמריקאי IOCI והגרמני DGZI ובאיגוד הלייזר העולמי ה- ALD. שימש כמנכ"ל כנסים 2000 האחראית על הדרכת צוותים רפואיים למצויינות ברפואת שיניים. הקים את מחלקת רפואת השיניים ברוז מדיקס בשנת 1989 ובעל ניסיון ומיומנות רבה, אשר לצידו עובד צוות מקצועי, מסור ומיומן.

דר' משה צוקרמן
רופא שיניים

רופא שיניים בוגר הדסה ירושלים. שירת כרופא שיניים צבאי כ- 5 שנים. רופא כללי ובעל ניסיון רב בטיפולי שורש. דר' צוקרמן משתמש במספר עזרים וטכנולוגיות לקבלת טיפולים ברמה גבוהה ביותר, בין השאר: צילום רנטגן ממוחשב, מערכות אופטיות להגדלה ותאורה, מכשירים דיגיטליים למדידה, טיפולי שורש באמצעות עזרים ממונעים מיכשור בטכנולוגיית ניקל טיטניום ובנוסף, שימוש במכשיר לייזר המבטיח חיטוי מקסימלי של הרקמות הרכות והשיניים ומפחית למינימום את הכאב.

דר' מוניקה הפטל
רופאת חניכיים

ד״ר הפטל הינה בוגרת ביה״ס לרפואת שיניים באוניברסיטת C.E.S במדז׳ין שבקולומביה. סיימה בהצטיינות את לימודי רפואת השיניים. התמחתה בפריודונטיה אצל ד״ר אלחנדרו בוטרו, ובהמשך עברה השתלמויות ב Boston University וב UCLA. כמו כן היא ממשיכה להתעדכן בקורסים ובכנסים בכל העולם. ד״ר הפטל חברה באיגוד הישראלי לפריודונטיה ואוסוינתגרציה, באקדמיה האמריקאית של פריודונטיה, בפדרציה האירופית של פריודונטיה.

"אני מאמינה שהצלחת הטיפול תלויה גם ברגישות והיחס האישי של המטפל כלפי המטופל"

דר' מיכאל לוצקר
רופא שיניים

עוסק בתחום האורטודנטיה - יישור שיניים לילדים ומבוגרים.

דר' יונתן בר- חנן
רופא שיניים

סיים את לימודיו בשנת 2014 בהצטיינות עם תעודת מצטיין דקאן.

דינה
מזכירה רפואית

ליליה מייס
מזכירה רפואית

צוות השינניות

השיננית עוסקת בהיגיינת הפה ובטיפול מונע, מבצעת ניקוי עמוק, בדיקת כיסים לחניכיים, מסירה אבנית וכתמים קשים מעל ומתחת לחניכיים, מסייעת במניעת עששת ובאמצעות הדרכה אישית נכונה מסייעת בהקניית הרגלים נכונים לשמירה יומיומית על בריאות הפה והשיניים.

שינניות מוסמכות : קארינה פפיאן , טניה רבינוביץ', בעלות ניסיון רב, אורך הטיפול כ-45 דקות, כולל מברשת שיניים במתנה בסיום כל טיפול, טיפול השיננית מבוצע ללא הרדמה וללא כאבים.

קארינה פפיאן
שיננית

טניה רבינוביץ'
שיננית




ריכזנו לכם מידע נוסף על רפואת שיניים מויקיפדיה


המידע מוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
רופא שיניים וסייעת בעת טיפול
רופא שיניים עממי הודי, מבצע עקירה ברחובות העיירה פושקר, הודו

רפואת שיניים היא תחום רפואי-כירורגי העוסק במניעה, אבחון וטיפול של מחלות או פציעה בשיניים ובלסתות, ולעתים גם בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת. עוסקים בה רופאי שיניים, סייעות ושינניות.

היסטוריה

בעת העתיקה

בלסת אנושית בת כ-6.5 אלף שנים שהתגלתה בחפירה ארכאולוגית בסלובניה ומיוחסת לתקופת האבן החדשה, נמצאה סתימה מדונג דבורים בכותרת הניב השמאלי. זו העדות הישירה המוקדמת ביותר לסתימת שיניים רפואית.

ככל הידוע כיום, הראשונים שעסקו ברפואת שיניים, היו הפיניקים, שישבו באזור הלבנון עוד טרם תקופת הברונזה. הם והיוונים, נחשבו כחלוצי רפואת השן וכבעלי המקצוע הטובים בתחום. ממצאים ארכאולוגיים מפיניקיה בעת ההיא מראים, כי הפיניקים השתמשו בשיניים מלאכותיות שגולפו משנהב וחוברו אל השיניים התומכות בחוטי זהב. כמו כן התגלה לוח הכתוב בכתב שומרי בו מתואר כי תולעי שיניים גורמים לכאבי שיניים.

גם במצרים העתיקה, פעלו בתחום רפואת השן וסימוכין לכך קיימים עוד מאמצע המאה ה-25 לפנה"ס. בלסת שנמצאה בחפירות בגיזה, ותועדה למאה ה-13 לפנה"ס, נראים שני חורים שנקדחו ככל הנראה על מנת לשחרר לחץ מוגלתי מהשורש האחורי של שן טוחנת. לחוקרים אין השערה כיצד נקדחו החורים, אולם למרות מורכבות הטיפול, לא נוקתה העששת סביב השן ולא נסתמו חורים שהיו קיימים בשאר השיניים.

בתקופת הברונזה, הייתה הדעה הרווחת, כי המקור לכאבי שיניים נובע כתוצאה מתולעים הנכנסות לשן. בהתאם להנחה זו התקדמה שיטת הטיפול היוונית, שבוצעה על ידי כוהני הדת במקדשי האלים או בכיכר השוק, באמצעות סמים היפנוטיים ומשחות חריפות. מקובל כי כוהניו של אסקלפיוס בעיר אפידאורוס, פיתחו באמצע מאה ה-13 לפנה"ס, את אמצעי החיטוי והחבישה, ויש הטוענים כי הצבת הדנטלית המשמשת לעקירת שיניים, היא פרי המצאתם.

בברכת יעקב אבינו לבניו מתייחס הוא להיגיינה ובריאות השן באומרו: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ב). וביארו על כך חז"ל ופרשני המקרא, כי החלב בריא לשיניים ומסייע בהלבנתם. למעשה מובאת פה לראשונה בהיסטוריה של רפואת השיניים, עצה של רפואה מונעת להרבות באכילת מוצרי חלב הרוויים בסידן על מנת לשמר את השיניים. במהלך זה ממשיך גם שלמה המלך המזהיר: "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו" (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ו). שוב אנו מוצאים כאן אזהרה בריאותית, אמנם עקיפה, להישמר ממאכלים חומציים המזיקים לשיניים.

היפוקרטס על אף שנחשב לאחד מאבות הרפואה המונעת, והרפואה קלינית ככלל, לא התייחס במישרין לבריאות השן. על פי שיטתו, נעקרו שיניים רקובות או משוחררות מידי, ואילו שיניים כואבות שנותרו יציבות ושלמות עברו תהליך של ניקוי וצריבה. הצבתות הדנטליות של היפוקרטס ותלמידיו, כבר היו עשויות מברזל יצוק.

בתקופה הרומית

עקירת שן בימי הביניים

הרומאים המשיכו במסורת היוונית וגייסו את הידע שלהם בעיבוד מתכות אצילות לרפואת השיניים. בשרידים רומיים המתועדים לשנת 309 לפנה"ס, נמצא כי רופאי השיניים בעת ההיא עשו שימוש בפיסות זהב רך דקיקות, עימן קשרו יחד כמה שיניים ויצרו גשר. הבסיסים יוצרו משיני אדם חתוכות, או משיני שור שעובדו לצורה הרצויה וקובעו לפיסת הזהב במסמרים זעירים. שיטה זו של שיקום הפה, הייתה מקובלת אף במאה ה-19. על מנת לאלחש את הכאב בעת הטיפול, ניתנו למטופלים מרקחות המורכבות מצמחים נרקוטיים, והטיפולים עצמם לוו בתפילות של כוהני דת.

שיקום הפה באמצעות תותבות זהב וכסף, מאוזכר אף בתלמוד במסכת שבת, בה נידונה השאלה לגבי היציאה לרחוב בו אין עירוב תחומין עם כתר זהב או כסף העלול, ליפול וקיים חשש שיטלטלוהו בשבת.

ימי הביניים

עם שקיעתה של האימפריה הרומית, נעלמו גם שיטות רפואת השיניים ושיקום הפה שהיו נהוגות בה. תקופת ימי הביניים לא הוסיפה תרומה בולטת לרפואת השיניים, אלא שתרומתה הסתכמה בעיקר בעקירת שיניים חולות באמצעים פרימיטביים ובאמצעות מכשור מעורר חרדה[1]. אמנם עד המאה ה-12 טיפלו בשיניים בעיקר נזירים וכמרים, אך בשנת 1163 הכריז האפיפיור אלכסנדר השלישי כי "אין זה מן הראוי לכמרים לעסוק בהקזת דם", קריאה שהוציאה למעשה את הטיפול הרפואי ורפואת השיניים מידי הכמורה, והיא הועברה לידי ספרים, נפחים, צורפים, בלנים ואחרים, אם כי חלק הארי של הטיפולים נעשו על ידי ספרים שכונו "ספרים-מנתחים" (Barber Surgeon).

רפואת השיניים המודרנית

גרין ורדימן בלק, מחלוצי רפואת השיניים המודרנית.

החל מהמאה ה-18 החלו רופאים כלליים לטפל בשיניים, והמקצוע הפך למכובד מעט יותר. אולם, רק בתחילת המאה ה-20 הפכה רפואת השיניים לתחום התמחות כירורגית נפרדת. גרין ורדימן בלאק, רופא שיניים אמריקני שפעל בסוף המאה ה-19, היה מפורצי הדרך בתחום, והתווה את עקרונות הטיפול, המיושמים עד היום. תקופה קצרה קודם לכן, החל פיתוחם של חומרים דנטליים, כשימוש בחרסינה כתחליף לשיניים. חלוץ הייצור של שיני חרסינה כשיניים תותבות היה ד"ר ס. ס. וייט, אשר השתלט על השוק העולמי של ייצור שיניים תותבות אסתטיות[1] כבר ב-1844. עם הופעת מכשור מתקדם וחומרים דנטליים משופרים ושתלים דנטליים, ניתן במקרים רבים מבעבר לשמר את השיניים, או למצער לשחזר שיניים חסרות, ובכך להיטיב את איכות חיי המטופל.

רפואת השיניים במאה ה-21

בעבר נדרשו כל העוסקים ברפואת שיניים לעבור התמחות לאחר שסיימו לימודי רפואה כללית, על מנת להיקרא "רופא שיניים" (Stomatologist). במדינות מסוימות, בעיקר במזרח אירופה ובישראל, היה אפשרי גם מסלול מהיר, טכני, ללא צורך בלימודי רפואה מקיפים, ובוגריו נקראו "מרפא שיניים" או "Dentist", שהיה מוסמך לבצע טיפולים פשוטים בהנחיית רופא.

רפואת השיניים התפתחה לתחום רפואי-כירורגי רחב, עם התמחויות רבות, העוסק לא רק בשיניים ובלסתות אלא בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת. אי-לכך, הכשרה רפואית היא תנאי לעיסוק ברפואת שיניים. בישראל, כל העוסקים ברפואת שיניים חייבים להיות בעלי תואר D.M.D (דוקטור לרפואת שיניים) או D.D.S (דוקטור לכירורגיה דנטלית). לימודי רפואת השיניים בישראל אורכים 6 שנים.

רפואת השיניים בישראל

מעבדת שיניים ניידת של "קופת חולים כללית" בתחילת שנות ה-50

הפן הכלכלי

בניגוד לתחומי הרפואה הכללית השונים, רוב תחומי רפואת השיניים בישראל אינם נכללים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אמנם, ההוצאה הלאומית על רפואת שיניים בישראל היא מהגבוהות בעולם המערבי (כ-9% מההוצאה הלאומית הכוללת לבריאות, וכ-0.75% מהתל"ג), אך כיום כ-95% מהוצאה זו מגיעים מכיס צרכני הקצה, בדומה למצב בארצות הברית ובשונה ממדינות האיחוד האירופי, בהן שירותי רפואת השיניים הבסיסיים מכוסים על ידי מערכת הרווחה. בהתייחס להוצאת משקי הבית על בריאות השן, ניתן לראות כי ההוצאה על רפואת שיניים מהווה כ-34% מכלל ההוצאה המשפחתית על שירותי בריאות.

בשנת 2010 החליטה ממשלת ישראל, בהמלצת סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, להכניס את טיפולי השיניים לילדים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. תוך תשעה חודשים 190,000 ילדים עד גיל שמונה נהנו מטיפולים בחינם. בתאריך 26.6.2011 החליטה ממשלת ישראל על הרחבת הרפורמה למתן טיפולי שיניים, כך שינהו ממנה ילדים עד גיל 10, כאשר בשנת 2012 החוק יורחב לילדים עד גיל 12, וב-2013 יורחב לילדים עד גיל 14. סגן שר הבריאות הכריז שהמטרה היא להרחיב את הטיפולים עד גיל 18.[2]

רק כ-8% מתושבי ישראל מחזיקים בפוליסת ביטוח דנטלי כלשהי. פוליסות אלה טומנות בחובן שיעור נזקים גבוה לחברות הביטוח, ועל כן הן אינן מעוניינות לפתח את התחום הדנטלי ולהציע את הפוליסות לאנשים פרטיים. מרבית פוליסות הביטוח הדנטלי ניתנות כיום כחלק מביטוח משלים המוצע לעובדי חברות גדולות ומוסדות ציבור. ביטוחים אלה מכסים בעיקר טיפולים משמרים (סתימות, עקירות, טיפולי שורש), ונוטים שלא לכסות טיפולים שיקומיים דוגמת כתרים ושתלים.

קופות החולים השונות מעניקים הנחות בטיפולי השיניים, טיפולי מניעת החורים, טיפול בחורים, ויישור. במידה וטיפול לא התרחש כראוי ניתן לפנות, עד שבוע לאחר המקרה, לקופה לתיקון הדבר ללא עלות נוספת.

לימודי רפואת שיניים בישראל

לימודי רפואת שיניים בישראל אורכים שש שנים. המסלול מחולק לשני חלקים בני שלוש שנים. בחלק הראשון נלמדים מדעי יסוד (לימודים קדם-קליניים) ובסיומו מוענק תואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.). בחלק השני לומדים הסטודנטים במחלקות בתי החולים האוניברסיטאיים (לימודים קליניים) ועושים התמחות, עליו המתחמים עצמם משלמים על-מנת ללמוד ולהתחיל לעבוד ולהתמחות במקצוע. בסיומו, מוענק תואר דוקטור לרפואת שיניים (D.M.D). בישראל פועלים שני בתי ספר לרפואת שיניים המציעים לפחות מסלול לימודים רגיל בן 6 שנים: באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב. מספר המקומות המוגבל בבתי הספר הקיימים וביקוש גדול למקומות אלו גרר שתי תופעות הקשורות זו בזו. מצד אחד, תנאי הקבלה לבתי הספר הללו קשים מאוד, ובמשך שנים רבות רף הקבלה ללימודי רפואת שיניים הוא הגבוה מבין כל תחומי הלימוד. מצד שני, היות תנאי הקבלה ללימודי תואר דוקטור לרפואת שיניים בישראל נחשבים לדורשניים ביותר, הרי שישראלים רבים נאלצים לצאת ללמוד רפואה בחו"ל, שם תנאי הקבלה מחמירים פחות, ואף מסלולי הלימוד קצרים יותר. יעדים נפוצים למטרה זו הונגריה, אוקראינה, ואיטליה, אך לא רק. חלק ניכר מהרופאים בישראל הם בוגרי מוסדות זרים.

אספקת השירותים הדנטליים

מרבית מרפאות השיניים בישראל (כ-4,000) נמצאות בבעלות פרטית. בנוסף להן, קיימות מרפאות בבעלות תאגידים דנטליים - קיבוצים, תאגידים פרטיים, קופות חולים, רשויות מקומיות ועמותות. בסך-הכל, בישראל קיימות כיום כ-4,700 מרפאות שיניים.

שירותי רפואת השיניים בצה"ל

כל חיילי צה"ל זכאים לטיפולי שיניים מרגע גיוסם ועד לשחרורם מן השירות. הטיפולים מתבצעים בחינם, במסגרת מרפאות השיניים הצבאיות הפועלות בבסיסים ברחבי הארץ, במרכזים הרפואיים האזורים, ובמרכז לרפואת שיניים בתל השומר, שם ישנן מחלקות מומחים בכל תחומי המומחיות ברפואת שיניים. הזכאות לטיפולי שיניים על סוגיהם השונים נקבעת על פי סוג השירות, הותק ותקופת השירות הנותרת של כל חייל:

  • חיילי חובה - זכאים לכל סוגי הטיפולים המשמרים (סילוק אבנית והדרכה בהגיינה של הפה, שחזורים, טיפולי שורש, מבנים, ועקירות), לטיפולי מומחים בתחומי החניכיים, השורש, רפואת הפה וכירורגיית פה ולסתות וליעוצים ביתר התמחויות רפואת השיניים. חייל חובה שנפגע בשיניו עקב שרותו הצבאי זכאי לטיפול שיקומי מלא בפציעתו.
  • חיילי חובה לוחמים - זכאים, בנוסף, לטיפול שיקומי (עד 3 כתרים לחייל) מעת קבלת תעודת לוחם.
  • חיילי קבע - זכאים לכל הטיפולים להם זכאים חיילי החובה, ובנוסף לכך גם לטיפול שיקומי (מספר הכתרים והשתלים להם זכאי החייל נקבעת על פי הותק בשירות).
  • חיילי מילואים - זכאים לטיפולי עזרה ראשונה בלבד.

בבסיסי הטירונות של חילות השדה נערך, מאז שנת 1976, טיפול יזום לטירונים, במהלכו נבדקים כל הטירונים ומטופלים לפי חומרת המצב הדנטלי, מתוך שאיפה לסיים את הטיפולים הדחופים והקשים תוך כדי הטירונות, ובטרם ישובצו החיילים בפעילות הביטחון השוטף.

תחומי רפואת השיניים

בסעיף הפן הכלכלי הוזכרה חלוקה לרפואת שיניים משמרת, ולרפואת שיניים משקמת. ניתן לשיך כל אחד מהתחומים הבאים לאחד משני אלו, אך לא תמיד השיוך מלא.

רפואת שיניים לילדים ("פדודונטיה" בעבר)

רפואת שיניים לילדים היא תחום המתמקד בבעיות הכרוכות במשנן מתחלף ומעורב, בבעיות ספציפיות שקיימות בשיניים נשירות (שיני חלב) ובהתחלפותן וכן בהתמודדות עם יכולת שיתוף הפעולה של ילדים בקבלת טיפול. התחום התפתח בעיקר בארצות הברית, ומשם הגיע לישראל, בעוד שהאסכולה האירופית האמינה עד סוף המאה העשרים שאין צורך ברופא מיוחד לטיפול בילדים. רופאים המתמחים ברפואת שיניים לילדים עוברים גם הכשרה בסדציה (הרגעה), שימוש בגז צחוק וטיפולים תחת הרדמה כללית.

אנדודונטיה

אנדודונטיה היא תחום העוסק במחלות שורש השן ובמחלות באזור סב חוד השורש בלסת. מומחה לאנדודונטיה מטפל במקרים מורכבים של טיפולי שורש, כגון טיפול בתעלות שורש מפותלות, הוצאת גופים זרים מתוך תעלות השורש וטיפולי שורש חוזרים. כמו כן, מומחה לאנדודונטיה הוא הסמכות המקצועית לריכוז הטיפול בנפגעי חבלה דנטלית ולמעקב אחריו, שכן הנפגעים נזקקים בדרך כלל לטיפול משולב של מומחים ממספר תחומים של רפואת השיניים. לדוגמה, שן שנדחפה פנימה לתוך הלסת בעקבות פציעה תטופל על ידי כירורג פה ולסת שיחשוף את השן מתוך הלסת, אורתודונט שיחזיר את השן למקומה, אנדודונט שיבצע טיפול שורש ולעתים יש צורך אף בשיקומאי פה ולסתות להחזרת השן לתפקוד נורמלי וכן לתיקונים אסתטיים. בעבודתו, משתמש האנדודונט בציוד מיוחד, שאינו קיים במרפאת שיניים רגילה, כגון מיקרוסקופ טיפולי, ופוצרי ניקל-טיטניום ממונעים. התמחות באנדודונטיה אורכת כשלוש שנים.

פריודונטיה

תחום ניתוחי החניכיים ברפואת השיניים עוסק בכל הקשור לחניכיים - הרקמה הרכה והעצם האוחזת בשן. כמו כן עוסק תחום זה בשמירה על היגיינת הפה הבסיסית ובתחזוקת הרקמות.

רפואת הפה

רפואת הפה עוסקת בשני תחומים עיקריים: מחלות של חלל הפה וטיפול בחולים בסיכון גבוה. מחלות של חלל הפה - תופעות ופתולוגיות שאינן קשורות ישירות לשיניים, אלא מצויות בעיקר ברקמה הרכה והקשה של הפה. יכולים להיות אלה נגעים מסוגים שונים, סרטן (כגון קרצינומה, סרקומה ועוד), מחלות זיהומיות שונות (כגון הרפס, פטרת הפה ועוד), מחלות של הריריות (כגון ליכן פלנוס, זאבת, פמפיגוס ועוד), מחלות של בלוטות הרוק (אבן חוסמת, יובש פה ועוד), וכדומה.

ענף נוסף של רפואת הפה הוא טיפול דנטלי במטופל שהוא בקבוצת סיכון רפואי, דהיינו מצבו הדנטלי הסתבך בגלל מחלה כללית אחרת (למשל סוכרת וסרטן) או שטיפול שיניים עלול להזיק לבריאותו (למשל אנשים הסובלים ממחלות של הלב או של כלי הדם), וביצוע טיפול שיניים בהרדמה כללית או בסדציה.

אורתודונטיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אורתודונטיה
גשר אורתודנטי המיועד ליישור שיניים

תחום האורתודונטיה, או יישור שיניים, עוסק בסגר הנורמלי של הלסתות, פתולוגיות הסגר והדרכים לתיקונן. המיכשור המשמש לכך מתחלק למיכשור קבוע (סמכים וטבעות המודבקים אל השיניים וקשת שעוברת ביניהם), או מכשירים ניידים, וזאת כתלות במקרה. קיימים סוגים שונים של סמכים, וההבדל ביניהם הוא במבנה הסמך או בחומר ממנו הוא עשוי (מתכת, חרסינה, חמרים מרוכבים). מכשירים אלה מאפשרים להפעיל כח מדוד בכיוון הרצוי על השן, וכך נגרמת תזוזת השיניים למקומן. במתרפאים שנמצאים בתקופת הגדילה ניתן להשפיע, אם כי בצורה מוגבלת, על כיוון וכמות הגדילה של הלסתות. לעתים, כאשר קיימת אי התאמה חריגה בין גודל הלסתות או בכיוון הגדילה שלהן, יש צורך בתיקון מורכב יותר. התיקון במצב זה יהיה לא רק של מנח השיניים אלא גם של מנח וגודל הלסתות עצמן. לצורך כך מופנים המתרפאים, לאחר סיום הגדילה, לטיפול משולב אורתו-כירורגי.

כירורגיית פה ולסת

כירורגיה של הפה והלסתות (Maxillofacial Surgery) הוא ענף משולב ברפואת השיניים וברפואה כמו כן בכירורגיית ראש צוואר העוסק בתיקון ניתוחי ספקטרום רחב של מחלות, חבלות, ועיוותים באזור ראש צוואר, פנים ולסתות, ברקמה הרכה והקשה.

נושאי הטיפול הנפוצים:

  • כירורגיה דנטואלואולרית -מתרכזת בניתוחים בחלל הפה שעיקרן השתלות שיניים וניתוחים מסייעים להשתלות כדוגמת השתלות עצם וחניכיים, עקירות כירורגיות עקירת שן
  • אבחון וטיפול בפתולוגיה שפירה (ציסטות וגידולים) בראש צוואר.
  • אבחון וטיפול בפתולוגיה ממאירה (בעיקר גידולים ממאירים של חלל הפה) בראש צוואר.
  • אבחון וטיפול בעיוותים מולדים של רקמות הפנים כדוגמת חיך ושפה שסועים.
  • אבחון וטיפול במחלות המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרקי הלסת).
  • אבחון וטיפול בעיוותים בעיוותים בעצמות הפנים בעזרת ניתוחים אורטוגנטיים
  • אבחון וטיפול בחבלות בעצמות הפנים וברקמה הרכה (טראומה).
  • אבחון וטיפול בפתולוגיה של בלוטות הרוק.
  • אבחון וטיפול בזיהומים באזור הפנים והצוואר.

טיפולים בנושאים הדנטואלואולריים כדוגמת שתלים מבוצעים בעיקר במרפאות בקהילה שאר הנושאים מטופלים גם במסגרת מחלקות כירורגיית הפה והלסתות שבבתי החולים.

להשגת המומחיות בכירורגיית הפה והלסתות, על המתמחה לעבור תהליך התמחות שאורך חמש שנים של הכשרה במקצוע. בתוך תוכנית ההתמחות עליו לעבור גם הכשרה במקצועות כירורגיים נוספים כמו אף, אוזן, וגרון, פלסטיקה כירורגיה כללית, פנימית ועוד.

שיקום הפה

צילום פנורמי של הפה, הוא אחד הכלים הראשוניים בשיקום הפה, ומאפשר מבט טוב על מצב השיניים.

"שיקום הפה" היא התמחות שמטרתה להחזיר לשיניים וללסתות את תפקודן התקין, החל מסתימות פשוטות, המשך בכתרים ובגשרים וכלה בשיניים תותבות, בשתלים וכולי. תחום השיקום כולל גם מחקר בנושאי אסתטיקה של הפנים והחיוך. באופן מסורתי, גם מחקר החומרים הדנטליים משתייך לתחום שיקום הפה. על-פי רוב, המומחה לשיקום הפה אינו משתיל בעצמו את השתל הדנטלי אלא בונה באמצעות חרסינה על גבי השתל, שאותו השתיל כירורג פה ולסת או פריודונט. שיקומאי פה נעזר בבעלי מקצועות ובמומחים נוספים לשם עבודתו, והוא מרכז ומתאם את פעילותם. לדוגמה, המומחה לשיקום הפה מסתייע בטכנאי דנטלי שהוא הבונה בפועל את כתרי החרסינה, וכן באורתודונט לשם יישור שן שיש ליישרה לפני שניתן יהיה לשקמה, ובכירורג פה ולסת או בפריודונט לשם ניתוח השתלה או "הארכת כותרת".

שיקום פנים ולסתות

שיקום פנים ולסתות הוא תחום חדש יחסית, שעוסק הן בשיקום פונקציונלי לאחר חבלה נרחבת או מחלה (לדוגמה, לסת שנכרתת בעקבות גידול מפושט) והן בשיקום אסתטי של הפנים. כיום, מסוגלת מחלקת שיקום הפנים לבנות אפים ואוזניים חדשים, וכן לשקם לסתות על ידי בניית עצם.

שיכוך כאב

כאב שיניים הוא לרוב התסמין הגורם למטופל להגיע אל רופא השיניים. בנוסף, חלק ניכר מטיפולי השיניים כרוכים בכאב, דבר שגורם לרבים פחד מוגזם מרופאי שיניים, הנקרא דנטופוביה. להתמודדות עם תופעות הפחד והכאב, יש צורך באמצעים לשיכוך כאב. בתקופה שקדמה לאמצעי האלחוש המקובלים בימינו, ניסו לגרום להפחתת תחושת הכאב על ידי השקיית המטופל בכמות גדולה של משקה חריף.

הפעם הראשונה בו הודגמה תכונתו של האתר כחומר המאפשר לחסום את תחושת הכאב, ולהביא את האדם לחוסר הכרה זמני, נעשה ב-13 באוקטובר 1846, בעיר בוסטון שבארצות הברית על ידי רופא שיניים בשם מורטון. האולם בו בוצעה ההדגמה בבית החולים מסצ'וסטס, נקרא עד היום "אולם האתר".

במאה ה-21 נעשית פעולת שיכוך הכאב בדרך כלל על ידי זריקת אלחוש. הרופא מורח משחת אלחוש כדי להפחית את תחושת כאב הדקירה ואז מזריק את חומר האלחוש, בדרך כלל לידוקאין. בילדים נעשה לעתים שימוש בגז צחוק לפני מתן הזריקה או אף במקום זריקה.

לקריאה נוספת

  • מן יהונתן, פישר רפי, רפואת השיניים המערכתית, אופאל, 2008

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ריכזנו לכם מידע נוסף על שיניים מויקיפדיה


המידע מוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן אין כמעט מידע על שיניים בבעלי חיים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
שן חותכת של אדם
חיוך חושף שיניים

שן היא איבר בפה, המשמש לחיתוך ולעיסה (עיבוד ראשוני) של המזון.

מבנה השן

מבנה השן

חלקי השן העיקריים

כל שן מורכבת מהחלקים הבאים:

  • הכותרת - היא חלק השן הנראה לעין.
  • הצוואר - הוא החלק המחבר בין הכותרת לשורש.
  • השורש - הוא חלק הסמוי מן העין ונמצא בתוך הלסת.

חלקי השן המשניים

השורש והכותרת מורכבים מהחלקים הבאים:

  • מוך השן - הוא החלק הפנימי ביותר של השן המורכב מרקמת תאים רכה עם כלי דם ועצבים. חלק זה הוא האחראי לתחושה בשן. המוך מחולק ל-3 חלקים: כותרתי - לישכה וקרני מוך. ושורשי - תעלות המוך. (בזמן טיפול שורש מנקים את השן ואת התעלות, ובמקום המוך ממלאים בחומר המיועד לכך.) לכן במקרים מסוימים השן אינה מעוצבבת ולכן אין תחושה מהשן, כגון לאחר טיפול שורש .
  • דנטין - הוא חלק העשוי מרקמה קשיחה העוטפת את מוך השן.
  • שכבת מלט השן (צמנטום) - היא שכבה דקה העוטפת את הדנטין המשכית לשכבת האמייל הכותרתי באזור השורש. נקודת המפגש בין האמייל לצמנטום נקראת: צמנטום אמייל ג'נקשיין.
  • אמייל - הוא החומר ממנו עשויה השכבה שעוטפת את הכותרת, והיא עבה יותר מהצמנטום. אמייל השן המצפה את הכותרת הוא החומר הקשיח ביותר בגוף האדם. האמייל עשוי גבישים של הידרוקסי אפטיט Ca10(PO4)6(OH)2. החלפת חלק מיוני ההידרוקסיל -OH ביוני פלואוריד (למשל על ידי שימוש במשחת שיניים המכילה פלואור או שתיית מים מופלרים) מגדילה את יציבות האמייל להמסה בחומצה.
  • Periodontal Ligament - סיבים אלו מחברים את השן אל עצם הלסת.

נקודת המגע

צילום רנטגן של שן עם סתימת אמלגם - החלק הבהיר בשן השמאלית. בצילום רואים חלק משן נוספת, מימין. השן שמשמאל לשן עם הסתימה חסרה. בגלל אופי הצילום, הפרטים של הרקמות הרכות אינם מובחנים. הדבר מדגיש את נקודת המגע. מוצע להשוות את נקודת המגע עם אלו הנראות בצילום השן החותכת, שבתחילת הערך.

אזור השן שקרוב יותר לשן שלצידה מכונה נקודת המגע. תפקידה של נקודת המגע הוא להגן על אזור החניכיים, ועל חלקי השן הקרובים יותר לחניכיים. בניגוד לשם, מדובר על קרבה גדולה, אך לא על חיכוך בין השיניים. המרחק בין שתי שיניים בנקודת המגע משתנה בין אנשים שונים, ואף בפה של אותו אדם. אצל חלק מהאוכלוסייה יש שיניים שחוט דנטלי עבה מדי מכדי לעבור בנקודת המגע. מנגד, מקום שבו המרחק בנקודת המגע גדול בהשואה לעובי של חוט דנטלי הוא בעיתי.

סוגי המשנן

הרביע התחתון הימני של המשנן הקבוע

המשנן הוא קבוצת כל השיניים בפה. מבחינים בין שני משננים עקריים:

משנן נשיר - השיניים הנשירות

אצל ילדים, המשנן הנשיר מורכב מ-20 שיניים. השן החותכת הראשונה בוקעת בדרך כלל כשהתינוק בן 6 - 10 חודשים, כאשר בדרך כלל החותכות התחתונות הן הראשונות לבקוע, אחר כך החותכות העליונות, כאשר בקיעת כל השיניים הנשירות צפויה להסתיים עד שתיים וחצי שנים. לאחר שכל השיניים הנשירות צמחו, בכל רבע של הפה צריכות להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, ושתי שיניים טוחנות. בשיניים הטוחנות החלביות החריצים והחרירים באזור שטחי הלעיסה עמוקים מאוד, ובשילוב העובדה שילדים (עד גיל 11 בערך) מצחצחים שיניים ביעילות פחותה[1], הרי ששיניים אלו פגיעות במיוחד לעששת (חורים).

שיניים בקיעה בלסת עליונה בקיעה בלסת תחתונה זמן נשירה
חותכות מרכזיות 8 - 12 חודשים 6 - 10 חודשים 6 - 7 שנים
חותכות צידיות 9 - 13 חודשים 10 - 16 חודשים 7 - 8 שנים
ניבים 16 - 22 חודשים 17 - 23 חודשים 10 - 12 שנים
טוחנת ראשונה 13 - 19 חודשים 14 - 18 חודשים 9 - 11 שנים
טוחנת שנייה 25 - 33 חודשים 23 - 31 חודשים 10 - 12 שנים

משנן קבוע - השיניים הקבועות

המשנן הקבוע מתחיל להתפתח עוד לפני הלידה, וממשיך לגדול בתוך הלסתות במשך כל הזמן שהשיניים הנשירות נמצאות בפה. השן הקבועה הראשונה שבוקעת בפה היא הטוחנת הראשונה (שן מספר 6), היא צפויה לבקוע כבר בגיל 6. השן האחרונה שצפויה לבקוע היא הטוחנת השלישית, היא מופיעה עם תום גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 18 - 25, וקרויה שן בינה. במשנן הקבוע, לאחר שכל השיניים הקבועות צמחו, בכל רבע של הפה צריכות להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, שתי מלתעות ושלוש טוחנות, סך הכול 32 שיניים כולל שיני הבינה.

מספור השיניים

על מנת להקל על החלפת מידע נהוג למספר את השיניים. קימות כמה שיטות למספור[2]. בישראל נפוצה שיטת[3]FDI: מחלקים את המשנן לארבעה רבעים. הרביעים ממוספרים באופן שיוצר מעגל. את השיניים בכל רביע ממספרים מהקדמיות לאחוריות. בטבלאות הבאות, ימני ושמאלי הן של האדם שאת שיניו בוחנים. כלומר החלק הימני של פיו נמצא בצד שהוא חושב עליו כצד ימין.

מספור של משנן קבוע, 32 שיניים

לסת עליונה לסת תחתונה
רביע ימני עליון - 1 רביע שמאלי עליון - 2 רביע שמאלי תחתון - 3 רביע ימני תחתון - 4
מספר השן החותכת הקיצונית ביותר ברביע 11 21 31 41
מספרי השיניים האמצעיות 12 ... 17 22 ... 27 32 ... 37 42 ... 47
מספר השן הטוחנת הקיצונית ביותר ברביע, שן הבינה 18 28 38 48

מספור של משנן מתחלף, 20 שיניים

לסת עליונה לסת תחתונה
רביע ימני עליון - 5 רביע שמאלי עליון - 6 רביע שמאלי תחתון - 7 רביע ימני תחתון - 8
מספר השן החותכת הקיצונית ביותר ברביע 51 61 71 81
מספרי השיניים האמצעיות 52 ... 54 62 ... 64 72 ... 74 82 ... 84
מספר השן הטוחנת הקיצונית ביותר ברביע 55 65 75 85

דה-מינרליזציה ורה-מינרליזציה

המעטפת החיצונית של השן בנויה בעיקרה מסידן וזרחן, המתמוססים בחומצות. בעת האכילה נוצרות בפה חומצות כתוצאה מפירוק המזון. החומצות מפרקות את זגוגית השן בתהליך הקרוי דה-מינרליזציה (Demineralization). עלייה משמעותית של החומציות בפה יכולה לנבוע כתוצאה מאכילת מאכלים חמוצים במיוחד, כמו לימון ומשקאות קלים, או כתוצאה מהקאות מרובות שגורמות להימצאות מיצי עיכול חומציים בפה. לחיידקים המתפתחים על פני שטח השן (פלאק) יש תפקיד מרכזי בעליית החומציות. הם מפרקים פחמימות ותוך כדי כך מייצרים חומצת חלב. תהליך הדה-מינרליזציה מוביל לדילול השיכבה המגנה על השן ובהמשך לעששת ("חור" בשן).

בין הארוחות, לרוק תפקיד מכריע בסתירתן של החומצות. בעזרת חומרים בסיסיים מצליח הרוק, בתהליך אטי, לעצור את המשך פירוק פני שטח השיניים. ככל שכמות הרובד החיידקי על פני השיניים גדולה יותר, כך לבסיסי הרוק יהיה קשה לסתור את החומצות המיוצרות על ידי חיידקי הרובד. כאשר הרוק שוטף את פני השטח של הזגוגית ונוצרת סתירה מוחלטת של חומציות הרובד, מתחיל תהליך של היצמדות מינרלים הבונים את הזגוגית מחדש בתהליך הקרוי רה-מינרליזציה (Remineralization). תהליך זה מתרחש בעת חשיפת השן ליונים של סידן, זרחן ופלואור, בתנאים שאינם חומציים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים